במטבח של חוות הכלבים

ביום החתונה שלי לבשתי ג'ינס, ולמרות שאמא שלי הסתערה עליי עם איזו טוניקה, ולא הסכמתי, היא סלחה לי. הדודים סלחו לי על שלא הזמנתי ת'דודים, המוזמנים סלחו לי שהודעתי להם רק שבוע מראש, החברים סלחו לי שהמוסיקה הייתה מעוררת חרדה (למעשה רק תקליט אחד של קדם אירוויזיון 1984), סבתא שלי סלחה לי שקראתי לה מאחורי הגב "סבתא זומבי", אבל אף אחד מעולם לא סלח לי על עוגת החתונה, ובעיקר על כך שהיא הייתה מיועדת לאנשים ולכלבים כאחד.

באותם ימים היינו מושפעים מתקופה שקדמה ליום החתונה. כמה חודשים קודם לכן חזרנו מניו יורק אחרי שהות די ארוכה. בניו יורק עבדנו בפנסיון היוקרתי "חוות הכלבים". היה זה מעון יום + מכון יופי + מטבח/מאפייה. בעלת המקום, מינדי ווטרמלון, הפקידה בידינו כבר מההתחלה את ניהול המטבח ששכן בקומת המרתף, כך שהיינו מופקדים על ניהול ההזמנות, על הכנת ארוחת הצהריים, ועל ג'ק, בחור חסר ביטחון בגובה מטר ואסימון. מדי פעם , כשדבר מה היה מתפקשש, הוא היה צווח "פרה קדושה", ומינדי הייתה צווחת מלמעלה:"ישו הנוצרי, אין לי מושג למה אני מחזיקה אותו פה", אך מינדי ידעה היטב. היא החזיקה בו, משום שהיה אופה מצוין, ובעצם אחד המוכשרים ביותר בתחום העוגות המשותפות לכלבים ואנשים.

מינדי הסבירה לנו שהעוגות שנקראו באנגלית: Human-Edible Cakes For Dogs, הן עוגות העשויות מחומרים אנושיים, אך מותאמות למערכת חילוף החומרים של הכלבים. עוגת הגזר למשל, עשויה מקמח מלא, מחית תפוח עץ ודבש, וכמובן שאין בה כל סוכר טהור או כימיקלים. "זה הפך לטרנד היסטרי", אמרה מינדי, "כי העולם הופך בריא יותר, וגם כי בניו יורק יש המון אנשים בודדים, למי הם יחגגו יום הולדת?..., וחוץ מזה מה יותר נחמד מלחלוק עוגה עם החבר הפרוותי שלך? תחשבי על הקונספט". או יותר מזה, חשבתי לעצמי, כמה זה נחמד שבבואתו של החבר, בין אם הוא אנרגטי וצעיר או מדובלל ותלוש, מתנוססת על העוגה? וג'ק ידע לעשות את זה..., זה היה נפלא.

איכשהו נכנסתי חזק לקטע ומכרתי עשרות עוגות מסוג זה. באחד הימים אפילו הוזמנו להשתתף במסיבת יום ההולדת של הולי הגולדן רטריבר, ואחרי ששרנו בשיממון, הקפצו את הולי על כיסא (וג'ק הודיע לי שהוא עומד לסיים את חייו), חלקנו עוגה עם האורחים הנכבדים - פרד ואלביס ההש פאפים.

אפרופו, להולי הגולדן רטריבר הייתה נטייה להתקרב אליך מהצד מבלי שתרגיש ולבהות בך ממרחק אפס. לג'ק הייתה נטייה לחפש מטמוני אף כשהיה בטוח שאף אחד אינו צופה בו. כששתי הנטיות התנגשו, וג'ק היה קולט מזווית העין את האף הארוך של הולי בוהה באפו, הוא נהג לצווח בבהלה: "פרה קדושה"(holly cow), והצוות המזועזע היה רוטן:"ישו הנוצרי" (Jesus Christ), וכך זה היה. 

כשחזרנו לארץ, אמרנו אם כבר אז כבר, ופתחנו פנסיון ביתי לכלבים מפונקים ותאוותנים. כמובן שגם ניהלתי יומן כושל, ואיכשהו יצא שביום החתונה שלנו נגררו איתנו שלושה, אם לא ארבעה כלבים מחיפה לחצר האחורית של ההורים. אני לא יודעת של מי היה הרעיון הגאוני, אך החלטנו לא לצער את הכלבים האהובים ולשתף אותם בשמחתנו הגדולה, מה גם שהבטחנו יחס הוגן ומפנק לבעלים. התקשרנו ל"חוות הכלבים" וג'ק, לאחר המרצות ודירבונים (שכללו גם הבטחה לטיול גמלים), הכתיב לנו את מה שהוא כינה “מתכון המתכונים”. במשך ימים עמלנו על עוגה עם כמה מפלסים. קישטנו אותה בצבאים מנוקדים, סוכריות וגורילה.

זה בהחלט לא היה אמור לקרות, אבל אחרי שהעוגה כבר חולקה יואל איצ'ימן * (שהיה מן חבר משותף) סיפר לאורחים בעודם לועסים, שזאת בעצם עוגת כלבים אכילה. הוא נופף בידיו וסיפר זאת בגאווה אדירה. הפיות נעצרו, ואי אפשר היה שלא להרגיש מבוכה.

משי, הלברדור קו נטוי הש פאפי, חיסלה את העוגה ואת המפית ממש מול עיניה אחוזות הפלצות של סבתא זומבי. הבולדוג הצרפתי, שנקרא לגאוות בעליו על שם הכהן הרומאי מקסימוס (ושבסתר קראנו לו מקסימום, או מינימום) טחן גם הוא ללא היכר, וכך גם רוברט השוקי. האורחים היו המומים. הם לא האמינו שהם אכלו טריט ענק בעל מרכיבים אנושיים. "אבל, אבל, אבל", אמרתי, אבל כולם אמרו "בלי אבל". מילא המבוגרים, אך גם חברינו הפלצנים היו די ממורמרים. חשבתי לעצמי, שיכול להיות שהקדמנו את זמננו, או שמא מה שטוב לאמריקאים לא תמיד טוב לישראלים.

* יואל איצ'ימן פתח וסגר בשנות התשעים המאוחרות מסעדה יפנית מזוויעה בשם "איצ'ימן" ומאז שמו היה יואל איצ'ימן. איצ'ימן הוא שטר כסף יפני, ערכו כמאה דולר.

 

ולהלן המתכון:

חומרים:
2 בננות בשלות (מאוד)
1 גזר מגורד
1 ביצה
¼ כוס דבש
3 כוסות מים
4 כוסות קמח מלא
2 כפיות קינמון תחון
1 כפית פלפל אנגלי
1 כפית גינג'ר תחון
1 כפית אבקת אפיה
150 גרם גבינת שמנת (לא חובה, לשיקולכם)

אופן ההכנה:
לחמם את התנור מראש ל-175 מעלות.
למעוך את הבננות בקערה עמוקה ולהוסיף את הגזר המגורד, את הביצה והדבש. להוסיף את המים ולערבב.
בקערה אחרת לבחוש את הקמח יחד עם הקינמון, הפלפל האנגלי, הגינג'ר ואבקת האפייה.
לערבב את שתי התערובות.
למלא תבנית אפיה משומנת בערך עד ¾ מהגובה שלה.
לאפות עד השחמה (בערך 45 דקות)
להוציא את העוגה מהתנור ולהניח לה להתקרר מעט.
אפשר גם לפזר על העוגה עוד גזר מגורד אם נשאר ולצפות אותה בגבינת שמנת.

במטבח של בייקרביץ'

נפלתי על בייקרביץ' בערב ראש השנה. עמדתי בצד כביש נטוש עמוסה בתפוחי עץ קמחיים ובמה שהיה פעם קופסאות של גפילטע משומר. הן נדחסו לתרמילי אחרי שסירבתי להבטיח לבלות את החג בבית חב"ד הפולני. סבתא זומבי עמלה, דחפה וחפרה במוח, ואני סיננתי בשקט "אינעל אבוכ". עכשיו עמדתי מורעבת באיזה שולי קרחת (בתחת) יער, מנסה להבין מה אני עושה עם המדוזה הענקית ששוחה לי בתוך התרמיל. רוקנתי את כל תכולתו על הארץ ובהיתי בשמעטס שהבאתי לחופשת ההתבודדות שלי. 

בייקרביץ' אסף אותי לבסוף במכונית שחורה בעלת לוחית זיהוי אנגלית והגה ימני, "חרא קדוש" הוא אמר, "מה זה הריח הזה"? ואני תקעתי את עיני בכביש הפתלתל והצר ושקשקתי. לידי ישב גבר בשנות החמישים לחייו שעישן בשרשרת. אצבעותיו נעו ברכות מההגה - לידית ההילוכים – למצת – לסיגריה – למאפרה - ושוב חזרה להגה. היום הפך בהדרגה ללילה והיער הפולני, שלצידי הדרך, נראה אינסופי. שנינו היינו חברים באתר האינטרנט הניסיוני הוסט-אנד-אליין. היה זה אתר שבו הציעו מקומיים מקום לינה לתרמילאים זרים (או לחייזרים), כך שמעולם לא פגשתי בו לפני כן, רק ידעתי שהוא אנגלי שגר בחווה מבודדת בצפון פולין. 

המכונית האטה וירדה מהכביש אל תוך שביל צדדי שהוביל לשער עץ. על השער היה תלוי שלט מחזיר אור עם הכתובת "סכנת - מוות" ואיור של איש מתחשמל. בחושך ניתן היה להבחין בצלליות מעורפלות של כמה מבנים גדולים – בית ישן, ומבנה שנראה כמו אסם. פנסיה הקדמיים של המכונית האירו את חצר הבית בשעה שהיא התקדמה לאטה דרך סבך של עשבים גבוהים. מתוך העשבים בהקו עיניהם של עשרות חתולים קופצניים.

בייקרביץ' קפץ מהמכונית ונכנס הביתה, "ברוכים הבאים", הוא אמר. “ברוכים הבאים", אמרתי. (במצבי לחץ ואימה אני נוטה לחזור בצורה מדויקת אחרי דברי בן שיחי, באופן שאינו תקשורתי או שאינו מתאים).

סרקתי במבטי את הקירות. הם היו מכוסים בטקסט שנרשם בעט שחורה ועבה – מילים, משפטים ושירים. GOD IT’S COLD IN HERE היה רשום שם. בייקרביץ' שבנתיים הרתיח מים הסביר: ”כתבתי את זה כשבחוץ מינוס עשרים מעלות, ובפנים, בתוך הבית, היה חם יותר בשתי מעלות..., התנור דולף". במקום אחר נכתבו המילים HEINZ BEANS FOREVER ׁ(שעועית היינץ לנצח) “זה כל מה שאני יודע להגיד בפולנית...” אמר בייקרביץ' והדליק עוד סיגריה. “שעועית....זה הדבר היחיד שלמדתי להגיד...פסולה (fasola). בכפרים הפולנים אי אפשר להיכנס לחנות ולבחור מה שרוצים כמו בסופרמרקט. אתה צריך לדעת מה אתה רוצה ולבקש אותו. זה כל מה שאני אוכל". “זה כל מה שאני אוכל" מלמלתי. 

התיישבנו במטבח שהיה למעשה כיור עם נזילה ומספר ארונות עץ ושולחן. על עדן החלון נחה פטריית יער ענקית. בצד היו מקובצות כוסות, זוג צלחות כמה מזלגות וסכינים. חתיכת נייר הודבקה על הקיר בנייר דבק, ודגל ארה"ב היה תלוי במאונך כדי לכסות פתח מעבר בקיר. מבעד לדגל עמדה מריצה מלאה בקופסאות היינץ כחלחלות משומשות, ולצידה ערימת קונוס של קופסאות חדשות. על ארון הלחם הופיעה רשימת נוכחות של חתולים + רשימה של חתולים שהתייאשו ועזבו או עזבו את העולם.

בשבועות הקרובים למדתי להכיר את מי שעתיד להיות אחד החברים הטובים ביותר שלי. חייתי חיים משמימים למדי, החזקתי דיאטת שעועית על טוסט (ובפעם בשבוע פסטה) ולבשתי בגדים שהדיפו ניחוח חגי תשרי משום שלא היו מים זורמים. בלילות התהפכתי מצד לצד על משכבי במחשבה על הסיכוי שאתפגר כתוצאה מהרעלת תחמוצת החמצן, ובבקרים זחלתי קפואה מהמיטה עם חתול על הראש למשמע ברכת בוקר עמומה שהדהדה דרך צינור חלול מהמטבח לחדר השינה: “בוקר טוב גפילטע, בוקר טוב גפילטע". בייקרביץ' כבר חימם שעועית, קלה לחם, התעסק עם הקומקום החשמלי ותלתל את כבל החשמל. באופן קבוע נהג לומר לעצמו: "מקום מסוכן – פולין... מקום מסוכן. אם התנור לא יהרוג אותך, השקעים החשמליים יהרגו אותך. יש להם מסורת בפולין לייצר שקעים חשמליים, כך כשמוציאים את התקע מהקיר, השקע יוצא מהקיר יחד איתו."

מה שהתחיל כפגישה עיוורת הפך למסע דרך וידוייו של בייקרביץ' פנימה אל תוך חייו שאיכשהו איבדו את הדרך. הוא היה אופנוען מרוצים לשעבר בעל קריירה מפוארת ואליפות ארצית, אבל איכשהו החליט לעזוב את חייו באנגליה למען חיי בדידות בחוות הרפאים הפולנית. “הגורל שלי היה להיות כוכב ואז למות", אמר לי לבסוף, “והגורל משום מה לא קרה..... עכשיו אין לי מושג מה לעשות עם החיים האלה". כל מה שקשר אותו אל חייו הקודמים הייתה בעצם ארוחת הבוקר האנגלית שלו, שעליה מעולם לא ויתר, גם כשחי חיים עשירים ותוססים.

אחרי שלושה שבועות עזבתי, ובמקומי הגיע אורח אחר. 

שעועית על טוסט

חומרים לשני סועדים:
ארבע פרוסות לחם לבן
פחית שימורים של שעועית היינץ
חמאה

אופן ההכנה:
מחממים את תוכן הפחית בסיר על אש קטנה
בינתיים קולים את פרוסות הלחם
מורחים בנדיבות חמאה על הפרוסות הקלויות, ויוצקים את השעועית החמימה מעל. 

*בהכנת המתכון עזר לי אנדי האנגלי והחבר המחופף שלו אנדי. מומלץ להגיש עם כוס תה בחלב.

 

 

Eating Gefilte Fish

Once A Week - Pasta

Fax Me / Supertalented

שעועית על טוסט / אנדי מוינהאן

Mistakes: Restaurant

By: Robby Rackleff, of Wham City Collective