במטבח של חוות הכלבים

ביום החתונה שלי לבשתי ג'ינס, ולמרות שאמא שלי הסתערה עליי עם איזו טוניקה, ולא הסכמתי, היא סלחה לי. הדודים סלחו לי על שלא הזמנתי ת'דודים, המוזמנים סלחו לי שהודעתי להם רק שבוע מראש, החברים סלחו לי שהמוסיקה הייתה מעוררת חרדה (למעשה רק תקליט אחד של קדם אירוויזיון 1984), סבתא שלי סלחה לי שקראתי לה מאחורי הגב "סבתא זומבי", אבל אף אחד מעולם לא סלח לי על עוגת החתונה, ובעיקר על כך שהיא הייתה מיועדת לאנשים ולכלבים כאחד.

באותם ימים היינו מושפעים מתקופה שקדמה ליום החתונה. כמה חודשים קודם לכן חזרנו מניו יורק אחרי שהות די ארוכה. בניו יורק עבדנו בפנסיון היוקרתי "חוות הכלבים". היה זה מעון יום + מכון יופי + מטבח/מאפייה. בעלת המקום, מינדי ווטרמלון, הפקידה בידינו כבר מההתחלה את ניהול המטבח ששכן בקומת המרתף, כך שהיינו מופקדים על ניהול ההזמנות, על הכנת ארוחת הצהריים, ועל ג'ק, בחור חסר ביטחון בגובה מטר ואסימון. מדי פעם , כשדבר מה היה מתפקשש, הוא היה צווח "פרה קדושה", ומינדי הייתה צווחת מלמעלה:"ישו הנוצרי, אין לי מושג למה אני מחזיקה אותו פה", אך מינדי ידעה היטב. היא החזיקה בו, משום שהיה אופה מצוין, ובעצם אחד המוכשרים ביותר בתחום העוגות המשותפות לכלבים ואנשים.

מינדי הסבירה לנו שהעוגות שנקראו באנגלית: Human-Edible Cakes For Dogs, הן עוגות העשויות מחומרים אנושיים, אך מותאמות למערכת חילוף החומרים של הכלבים. עוגת הגזר למשל, עשויה מקמח מלא, מחית תפוח עץ ודבש, וכמובן שאין בה כל סוכר טהור או כימיקלים. "זה הפך לטרנד היסטרי", אמרה מינדי, "כי העולם הופך בריא יותר, וגם כי בניו יורק יש המון אנשים בודדים, למי הם יחגגו יום הולדת?..., וחוץ מזה מה יותר נחמד מלחלוק עוגה עם החבר הפרוותי שלך? תחשבי על הקונספט". או יותר מזה, חשבתי לעצמי, כמה זה נחמד שבבואתו של החבר, בין אם הוא אנרגטי וצעיר או מדובלל ותלוש, מתנוססת על העוגה? וג'ק ידע לעשות את זה..., זה היה נפלא.

איכשהו נכנסתי חזק לקטע ומכרתי עשרות עוגות מסוג זה. באחד הימים אפילו הוזמנו להשתתף במסיבת יום ההולדת של הולי הגולדן רטריבר, ואחרי ששרנו בשיממון, הקפצו את הולי על כיסא (וג'ק הודיע לי שהוא עומד לסיים את חייו), חלקנו עוגה עם האורחים הנכבדים - פרד ואלביס ההש פאפים.

אפרופו, להולי הגולדן רטריבר הייתה נטייה להתקרב אליך מהצד מבלי שתרגיש ולבהות בך ממרחק אפס. לג'ק הייתה נטייה לחפש מטמוני אף כשהיה בטוח שאף אחד אינו צופה בו. כששתי הנטיות התנגשו, וג'ק היה קולט מזווית העין את האף הארוך של הולי בוהה באפו, הוא נהג לצווח בבהלה: "פרה קדושה"(holly cow), והצוות המזועזע היה רוטן:"ישו הנוצרי" (Jesus Christ), וכך זה היה. 

כשחזרנו לארץ, אמרנו אם כבר אז כבר, ופתחנו פנסיון ביתי לכלבים מפונקים ותאוותנים. כמובן שגם ניהלתי יומן כושל, ואיכשהו יצא שביום החתונה שלנו נגררו איתנו שלושה, אם לא ארבעה כלבים מחיפה לחצר האחורית של ההורים. אני לא יודעת של מי היה הרעיון הגאוני, אך החלטנו לא לצער את הכלבים האהובים ולשתף אותם בשמחתנו הגדולה, מה גם שהבטחנו יחס הוגן ומפנק לבעלים. התקשרנו ל"חוות הכלבים" וג'ק, לאחר המרצות ודירבונים (שכללו גם הבטחה לטיול גמלים), הכתיב לנו את מה שהוא כינה “מתכון המתכונים”. במשך ימים עמלנו על עוגה עם כמה מפלסים. קישטנו אותה בצבאים מנוקדים, סוכריות וגורילה.

זה בהחלט לא היה אמור לקרות, אבל אחרי שהעוגה כבר חולקה יואל איצ'ימן * (שהיה מן חבר משותף) סיפר לאורחים בעודם לועסים, שזאת בעצם עוגת כלבים אכילה. הוא נופף בידיו וסיפר זאת בגאווה אדירה. הפיות נעצרו, ואי אפשר היה שלא להרגיש מבוכה.

משי, הלברדור קו נטוי הש פאפי, חיסלה את העוגה ואת המפית ממש מול עיניה אחוזות הפלצות של סבתא זומבי. הבולדוג הצרפתי, שנקרא לגאוות בעליו על שם הכהן הרומאי מקסימוס (ושבסתר קראנו לו מקסימום, או מינימום) טחן גם הוא ללא היכר, וכך גם רוברט השוקי. האורחים היו המומים. הם לא האמינו שהם אכלו טריט ענק בעל מרכיבים אנושיים. "אבל, אבל, אבל", אמרתי, אבל כולם אמרו "בלי אבל". מילא המבוגרים, אך גם חברינו הפלצנים היו די ממורמרים. חשבתי לעצמי, שיכול להיות שהקדמנו את זמננו, או שמא מה שטוב לאמריקאים לא תמיד טוב לישראלים.

* יואל איצ'ימן פתח וסגר בשנות התשעים המאוחרות מסעדה יפנית מזוויעה בשם "איצ'ימן" ומאז שמו היה יואל איצ'ימן. איצ'ימן הוא שטר כסף יפני, ערכו כמאה דולר.

 

ולהלן המתכון:

חומרים:
2 בננות בשלות (מאוד)
1 גזר מגורד
1 ביצה
¼ כוס דבש
3 כוסות מים
4 כוסות קמח מלא
2 כפיות קינמון תחון
1 כפית פלפל אנגלי
1 כפית גינג'ר תחון
1 כפית אבקת אפיה
150 גרם גבינת שמנת (לא חובה, לשיקולכם)

אופן ההכנה:
לחמם את התנור מראש ל-175 מעלות.
למעוך את הבננות בקערה עמוקה ולהוסיף את הגזר המגורד, את הביצה והדבש. להוסיף את המים ולערבב.
בקערה אחרת לבחוש את הקמח יחד עם הקינמון, הפלפל האנגלי, הגינג'ר ואבקת האפייה.
לערבב את שתי התערובות.
למלא תבנית אפיה משומנת בערך עד ¾ מהגובה שלה.
לאפות עד השחמה (בערך 45 דקות)
להוציא את העוגה מהתנור ולהניח לה להתקרר מעט.
אפשר גם לפזר על העוגה עוד גזר מגורד אם נשאר ולצפות אותה בגבינת שמנת.

במטבח של בייקרביץ'

נפלתי על בייקרביץ' בערב ראש השנה. עמדתי בצד כביש נטוש עמוסה בתפוחי עץ קמחיים ובמה שהיה פעם קופסאות של גפילטע משומר. הן נדחסו לתרמילי אחרי שסירבתי להבטיח לבלות את החג בבית חב"ד הפולני. סבתא זומבי עמלה, דחפה וחפרה במוח, ואני סיננתי בשקט "אינעל אבוכ". עכשיו עמדתי מורעבת באיזה שולי קרחת (בתחת) יער, מנסה להבין מה אני עושה עם המדוזה הענקית ששוחה לי בתוך התרמיל. רוקנתי את כל תכולתו על הארץ ובהיתי בשמעטס שהבאתי לחופשת ההתבודדות שלי. 

בייקרביץ' אסף אותי לבסוף במכונית שחורה בעלת לוחית זיהוי אנגלית והגה ימני, "חרא קדוש" הוא אמר, "מה זה הריח הזה"? ואני תקעתי את עיני בכביש הפתלתל והצר ושקשקתי. לידי ישב גבר בשנות החמישים לחייו שעישן בשרשרת. אצבעותיו נעו ברכות מההגה - לידית ההילוכים – למצת – לסיגריה – למאפרה - ושוב חזרה להגה. היום הפך בהדרגה ללילה והיער הפולני, שלצידי הדרך, נראה אינסופי. שנינו היינו חברים באתר האינטרנט הניסיוני הוסט-אנד-אליין. היה זה אתר שבו הציעו מקומיים מקום לינה לתרמילאים זרים (או לחייזרים), כך שמעולם לא פגשתי בו לפני כן, רק ידעתי שהוא אנגלי שגר בחווה מבודדת בצפון פולין. 

המכונית האטה וירדה מהכביש אל תוך שביל צדדי שהוביל לשער עץ. על השער היה תלוי שלט מחזיר אור עם הכתובת "סכנת - מוות" ואיור של איש מתחשמל. בחושך ניתן היה להבחין בצלליות מעורפלות של כמה מבנים גדולים – בית ישן, ומבנה שנראה כמו אסם. פנסיה הקדמיים של המכונית האירו את חצר הבית בשעה שהיא התקדמה לאטה דרך סבך של עשבים גבוהים. מתוך העשבים בהקו עיניהם של עשרות חתולים קופצניים.

בייקרביץ' קפץ מהמכונית ונכנס הביתה, "ברוכים הבאים", הוא אמר. “ברוכים הבאים", אמרתי. (במצבי לחץ ואימה אני נוטה לחזור בצורה מדויקת אחרי דברי בן שיחי, באופן שאינו תקשורתי או שאינו מתאים).

סרקתי במבטי את הקירות. הם היו מכוסים בטקסט שנרשם בעט שחורה ועבה – מילים, משפטים ושירים. GOD IT’S COLD IN HERE היה רשום שם. בייקרביץ' שבנתיים הרתיח מים הסביר: ”כתבתי את זה כשבחוץ מינוס עשרים מעלות, ובפנים, בתוך הבית, היה חם יותר בשתי מעלות..., התנור דולף". במקום אחר נכתבו המילים HEINZ BEANS FOREVER ׁ(שעועית היינץ לנצח) “זה כל מה שאני יודע להגיד בפולנית...” אמר בייקרביץ' והדליק עוד סיגריה. “שעועית....זה הדבר היחיד שלמדתי להגיד...פסולה (fasola). בכפרים הפולנים אי אפשר להיכנס לחנות ולבחור מה שרוצים כמו בסופרמרקט. אתה צריך לדעת מה אתה רוצה ולבקש אותו. זה כל מה שאני אוכל". “זה כל מה שאני אוכל" מלמלתי. 

התיישבנו במטבח שהיה למעשה כיור עם נזילה ומספר ארונות עץ ושולחן. על עדן החלון נחה פטריית יער ענקית. בצד היו מקובצות כוסות, זוג צלחות כמה מזלגות וסכינים. חתיכת נייר הודבקה על הקיר בנייר דבק, ודגל ארה"ב היה תלוי במאונך כדי לכסות פתח מעבר בקיר. מבעד לדגל עמדה מריצה מלאה בקופסאות היינץ כחלחלות משומשות, ולצידה ערימת קונוס של קופסאות חדשות. על ארון הלחם הופיעה רשימת נוכחות של חתולים + רשימה של חתולים שהתייאשו ועזבו או עזבו את העולם.

בשבועות הקרובים למדתי להכיר את מי שעתיד להיות אחד החברים הטובים ביותר שלי. חייתי חיים משמימים למדי, החזקתי דיאטת שעועית על טוסט (ובפעם בשבוע פסטה) ולבשתי בגדים שהדיפו ניחוח חגי תשרי משום שלא היו מים זורמים. בלילות התהפכתי מצד לצד על משכבי במחשבה על הסיכוי שאתפגר כתוצאה מהרעלת תחמוצת החמצן, ובבקרים זחלתי קפואה מהמיטה עם חתול על הראש למשמע ברכת בוקר עמומה שהדהדה דרך צינור חלול מהמטבח לחדר השינה: “בוקר טוב גפילטע, בוקר טוב גפילטע". בייקרביץ' כבר חימם שעועית, קלה לחם, התעסק עם הקומקום החשמלי ותלתל את כבל החשמל. באופן קבוע נהג לומר לעצמו: "מקום מסוכן – פולין... מקום מסוכן. אם התנור לא יהרוג אותך, השקעים החשמליים יהרגו אותך. יש להם מסורת בפולין לייצר שקעים חשמליים, כך כשמוציאים את התקע מהקיר, השקע יוצא מהקיר יחד איתו."

מה שהתחיל כפגישה עיוורת הפך למסע דרך וידוייו של בייקרביץ' פנימה אל תוך חייו שאיכשהו איבדו את הדרך. הוא היה אופנוען מרוצים לשעבר בעל קריירה מפוארת ואליפות ארצית, אבל איכשהו החליט לעזוב את חייו באנגליה למען חיי בדידות בחוות הרפאים הפולנית. “הגורל שלי היה להיות כוכב ואז למות", אמר לי לבסוף, “והגורל משום מה לא קרה..... עכשיו אין לי מושג מה לעשות עם החיים האלה". כל מה שקשר אותו אל חייו הקודמים הייתה בעצם ארוחת הבוקר האנגלית שלו, שעליה מעולם לא ויתר, גם כשחי חיים עשירים ותוססים.

אחרי שלושה שבועות עזבתי, ובמקומי הגיע אורח אחר. 

שעועית על טוסט

חומרים לשני סועדים:
ארבע פרוסות לחם לבן
פחית שימורים של שעועית היינץ
חמאה

אופן ההכנה:
מחממים את תוכן הפחית בסיר על אש קטנה
בינתיים קולים את פרוסות הלחם
מורחים בנדיבות חמאה על הפרוסות הקלויות, ויוצקים את השעועית החמימה מעל. 

*בהכנת המתכון עזר לי אנדי האנגלי והחבר המחופף שלו אנדי. מומלץ להגיש עם כוס תה בחלב.

 

 

Eating Gefilte Fish

Once A Week - Pasta

Fax Me / Supertalented

שעועית על טוסט / אנדי מוינהאן

Mistakes: Restaurant

By: Robby Rackleff, of Wham City Collective

במטבח של מר קוך

לפני מספר שנים הייתי מעורבת באחד הפרוייקטים המבריקים ביותר שנוצרו על ידי סיעור מוחות פולני/ישראלי למען שבירת סטריאוטיפים הדדית. בהשראת תוכנית ריאליטי ששודרה כנראה בגהנום, שוגרתי עם משלחת הלומת סטריאוטיפים לארץ הקרה במטרה לייצר סרט דוקומנטרי נטול תחקיר, תקציב, תנאים ושואה. 

אחרי אינספור שעות גוגל + לחצים קשים בגזע הגולגולת, גיליתי לתדהמתי רמזים לקיומו המתפגר והלא מסוקר של ענף ייחודי לטיפוח ארנבים נדירים. וכך, בעקבות החיה השעירה, מצאתי את עצמי נעה במחוז סילזיה הדרומי האפרורי, מצוותת למתרגם סימולטני ששהה רוב הזמן במעמקי התת מודע. בבקרים הסתובבנו כמו המתים החיים, אך בערבים נזכר המתרגם בתאבונו הפולני העצום, התרוצץ ודיבר ללא הרף, ואני דלקתי אחריו ממסעדה למסעדה.

עוד לפני שהספקתי להגיד "אבל ארנב", כבר היינו ישובים באיזו מאורה פוסט קומוניסטית נידחת כשלפנינו מונחת מנת פירוגי - אותם כיסונים מסורתיים טפוחי כרס בעיטור של בצל מטוגן. בפה מלא סיפר לי על חיבתו העזה למאכל הטיפוסי, והפציר בי להתמכר לטעם המנחם, הבצקי. בהנפת אצבע נפלו על צלחתי פירוגי מטוגנים, אפויים, מבושלים, צפים , ופירוגי לימים קשים המכונים בפולנית "פירוגי עצלנים" (Leniwe Pierogi). פירוגי במילוי גבינה, פרוגי במילוי כרוב כבוש ופטריות, והשיא,לא עלינו, היו קרובות המשפחה - הקלוסקי (Kluski), שם כולל לשלל כופתאות מרושעות,  הממולאות בלא כלום. המתרגם, כבן המחוז, התגאה במיוחד בקלוסקי שלוסקי (Kluski Slaskie)  -  כופתאות סילזיניות ריקות להחריד בעלות גומת זיהוי אמצעית. 

כמובן שבכל אותה עת תורגמתי סימולטנית בלי שום הבחנה, גם כשאמרתי איזה סירחון, או יש לזה טעם של פגר, אני לא מוצאת את משמעות החיים הארורים, וזאת קדחת בצלחת עמוקה. פעם  כשכבר ממש עברתי כל גבול, תרגם אותי בסילוף וטען שאמרתי, בפני מלצר עם פני שלד, שגם לי יש את הגנים המסוגלים לייצר זנב.

לקראת לילה כשטעם הנחמה עדיין היה בפיו, סיפר בעצב על איך שהתבייש בילדותו בפירוגיה הדבוקים (אחד לשני) של אימו (שהתביישה ביהודיותה), ואז בבדידותו יבב בקול חלוש. אולי מיותר לציין שעד כה לא היה שום זכר לארנב.

הישועה, כך חשבתי, הגיעה כשעלינו על עקבותיו של מר קוח, דמות מפתח ושופט בכיר בתחרות ארנבים מקומית שאינו מת או גוסס. איש מבוגר ומקריח פתח את הדלת והוביל אותנו פנימה הישר אל מטבחו. קירות ביתו היו מצופים בטפטים פרחוניים, ובכל חדר עמדו שורות על גבי שורות של גביעים מוזהבים בגדלים שונים. הכל היה מסודר בקפידה ובגאווה גדולה. ממבט קרוב הבחנתי שבראש הגביעים מתנוססים להם פסלונים נוצצים של ארנבים. למעשה, אפילו מפות השולחן, כלי המטבח ומצעי המיטה נשאו דימויים של החיה הפרוותית וארוכת האוזניים.

מר קוח התהלך במטבחו חסר מנוחה, ומלמל דבר מה בפולנית. המתרגם חייך תחת שפמו בסיפוק רב והסביר לי שמר קוח הוא פולני ממוצא גרמני ושמאז שנות השמונים המדכאות לא פספס ולו פרק אחד באופרת הסבון הגרמנית האהובה עליו, כשהוא משמיד תוך כדי שמונה פירוגי מובחרים מעשה ידי אישתו. וכן הודיע לי בחגיגיות שזהו בדיוק הזמן הקריטי שבו מר קוח מתכונן לקראת השידור היומי, ורמז שאם מנת הפירוגי לא תהיה מונחת פונקט בשלוש מול מרקע הטלווזיה, מאזן יומו יופר. מר קוח יאבד אחיזה ויהיה מבולבל. גם ארנבוני המחמד שברשותו יהיו מבולבלים ואבודים. ואני אשכב במיטה על סף יאוש ובלי סיכוי לשום סרט. ממש אפקט הפרפר.

"לא קל לחיות לבד" אמר מר קוח והחל להתכונן למשימה. הוא טאטא את ריצפת המטבח, מירק צלחת, הניח מזלג, מילא סיר במים והציץ כל דקה בשעון, "מבחינתי, שישרצו במטבח פשפשים וג'וקים", אמר "כל עוד יצעדו זה אחר זה בטור ישר ומסודר". ובעודו מתלונן קצת על מר גורלו, ספר  שמונה חתיכות פירוגי וזרק לסיר רחב. המתרגם, שניחוח הבישול כבר הגיע לאפו, היה שרוי בהלך רוח מלא תקווה, והוא עקב בדייקנות מופתית אחרי כל פעולה ופעולה. אני עמדתי בפתח הדלת, מחוייכת ומאופנטת מאופן התנהלותם של השניים, ונשמתי לרווחה. וידויי המטבח של מר קוח חשפו בסך הכל אדם די חביב, שניסה לתמרן בין הרגלי חיים נוקשים לתחביבים מיושנים ולא מוערכים. בין האדים תיאר בעצב איך ענף הארנבים התחרותי הולך ונעלם מן העולם, ועוד הוסיף שהצעירים של היום לא מתעניינים בארנבים, ואפילו אלה שכן, מתעסקים רק בהיבט הכספי שבדבר, ולא מסורים לעבודתם בלבם. עוד נוכחתי לדעת שאשתו אושפזה לאחרונה בבית החולים, ולכן דאגה להשאיר במקפיא מנות פירוגי ממוספרות לשימוש בימי העדרותה. קוח, שבנתיים התרגל לחסרונה, הרים את מכסה הסיר ובדק. הוא הסביר שאם יתחילו לצוף במים הרותחים, סימן שהם מוכנים. אבל היום, לאור ההפרעה הבלתי צפוייה, יאלץ לשלפם מהר כבפעילות מבצעית, כשהם חצי צפים באלכסון, ולאכלם כמעט מבושלים.

בסופו של דבר, אחרי שקוח צפה בתוכנית, אכל וסיפק פרשנות בו זמנית, ולאחר שצפינו בקלטת וידאו של להקת הבנים האהובה עליו – הפליפרס, נדחסנו ונגררנו בפיאט 4 לבית החולים הממשלתי. תחת הזונדה,  ובלבול מוח ללא תכלית, ניסה המתרגם לחלץ את מתכון הפירוגי מגברת קוח. לאחר שיקול דעת החלטתי שאולי עדיף להשמיט את הקילו מלח, רגלי התרנוגולות, וארנב בן זונה (pieprzony królik) מהמתכון, ולהוסיף עוד כמה הערות והנחיות משלי.

פירוגי רוסקי (פירוגי צמחוני במילוי גבינה ותפוח אדמה)

להכנת הבצק

חומרים:

700 מ"ל (3 כוסות) קמח לבן רגיל

1 ביצה שלמה (חלבון + חלמון)

1 חלמון ביצה (את החלבון תשמרו להכנת המילוי)

1 כפית מלח

כוס מים חמימים (באמת חממו את המים, אל תשתמשו במים חמים מהברז)

אופן ההכנה:

ערבבו את הקמח עם המלח בקערה. הוסיפו את הביצה השלמה וגם את החלמון. הוסיפו בהדרגה את המים החמים תוך כדי עירבוב עד שנוצר בצק.

העבירו את הבצק למשטח מקומח ולושו אותו עד שנוצר גוש אחיד ורך.

כסו את הבצק במגבת מטבח לחה ותנו לו לנוח כשעה.

להכנת מילוי גבינה ותפוח אדמה

חומרים:

3 או 4 תפוחי אדמה מבושלים

2 כפות חמאה מומסת

2 כפות חלב

1 חלבון ביצה (אותו חלבון שנשאר מהכנת הבצק)

בערך 80 מ"ל (שליש כוס) גבינת ריקוטה

בערך 80 מ"ל (שליש כוס) גבינת שמנת

מלח ופלפל

בצל מטוגן, שום או עירית – לפי טעמכם

אופן ההכנה:

מעכו בקערה את תפוחי האדמה יחד עם החלבון, החמאה והחלב. הוסיפו את תערובת הגבינות. ערבבו היטב והוסיפו מלח ופלפל. לבסוף תבלנו בבצל, שום או עירית, לפי טעמכם.

מילוי הפירוגי

הסירו את הכיסוי מהבצק. אם יש צורך, ניתן ללוש עוד קצת. חלקו את הבצק לשלושה או ארבעה חלקים שווים. בעזרת מערוך השטיחו חלק אחד על משטח מקומח היטב עד לעובי מילימטר אחד.

בעזרת כוס צרו בבצק עיגולים בקוטר של כ-8 ס"מ. טבלו את האצבע במים והרטיבו קלות חצי אחד של עיגול בצק, שימו קצת מהמילוי באמצע וסגרו עליו את עיגול הבצק על-ידי קיפולו לצורת חצי ירח. סגרו טוב את הפירוגי על-ידי לחיצות קטנות בקצוות הבצק כשאתם משתדלים שלא ללכוד בתוך הפירוגי כיסי אוויר.

צפו את הפירוגים בשכבה דקה של קמח על מנת שלא ידבקו אחד לשני וחזרו על הפעולות הנ"ל עם שאר חלקי הבצק עד שלבסוף יעמדו לפניכם כ-30-40 יחידות.

חממו מים מומלחים בתוך סיר עד שיגיעו לרתיחה ואז הכניסו למים כמה מהפירוגי לפי גודל הסיר. לאחר כמה זמן הפירוגי יצופו למעלה, אבל חכו דקה לפני שאתם דגים אותם החוצה.

נהוג להוסיף על הפירוגי חתיכות בצל מטוגן חתוכות דק. מומלץ להגיש את הפירוגי חם יחד עם סלט כרוב ושמנת חמוצה.

Rabbit #71

צילום: קרן שביט, מוסיקה: עדי עמרי

Getting the Message and Spitting it Out