במטבח של בייקרביץ'

נפלתי על בייקרביץ' בערב ראש השנה. עמדתי בצד כביש נטוש עמוסה בתפוחי עץ קמחיים ובמה שהיה פעם קופסאות של גפילטע משומר. הן נדחסו לתרמילי אחרי שסירבתי להבטיח לבלות את החג בבית חב"ד הפולני. סבתא זומבי עמלה, דחפה וחפרה במוח, ואני סיננתי בשקט "אינעל אבוכ". עכשיו עמדתי מורעבת באיזה שולי קרחת (בתחת) יער, מנסה להבין מה אני עושה עם המדוזה הענקית ששוחה לי בתוך התרמיל. רוקנתי את כל תכולתו על הארץ ובהיתי בשמעטס שהבאתי לחופשת ההתבודדות שלי. 

בייקרביץ' אסף אותי לבסוף במכונית שחורה בעלת לוחית זיהוי אנגלית והגה ימני, "חרא קדוש" הוא אמר, "מה זה הריח הזה"? ואני תקעתי את עיני בכביש הפתלתל והצר ושקשקתי. לידי ישב גבר בשנות החמישים לחייו שעישן בשרשרת. אצבעותיו נעו ברכות מההגה - לידית ההילוכים – למצת – לסיגריה – למאפרה - ושוב חזרה להגה. היום הפך בהדרגה ללילה והיער הפולני, שלצידי הדרך, נראה אינסופי. שנינו היינו חברים באתר האינטרנט הניסיוני הוסט-אנד-אליין. היה זה אתר שבו הציעו מקומיים מקום לינה לתרמילאים זרים (או לחייזרים), כך שמעולם לא פגשתי בו לפני כן, רק ידעתי שהוא אנגלי שגר בחווה מבודדת בצפון פולין. 

המכונית האטה וירדה מהכביש אל תוך שביל צדדי שהוביל לשער עץ. על השער היה תלוי שלט מחזיר אור עם הכתובת "סכנת - מוות" ואיור של איש מתחשמל. בחושך ניתן היה להבחין בצלליות מעורפלות של כמה מבנים גדולים – בית ישן, ומבנה שנראה כמו אסם. פנסיה הקדמיים של המכונית האירו את חצר הבית בשעה שהיא התקדמה לאטה דרך סבך של עשבים גבוהים. מתוך העשבים בהקו עיניהם של עשרות חתולים קופצניים.

בייקרביץ' קפץ מהמכונית ונכנס הביתה, "ברוכים הבאים", הוא אמר. “ברוכים הבאים", אמרתי. (במצבי לחץ ואימה אני נוטה לחזור בצורה מדויקת אחרי דברי בן שיחי, באופן שאינו תקשורתי או שאינו מתאים).

סרקתי במבטי את הקירות. הם היו מכוסים בטקסט שנרשם בעט שחורה ועבה – מילים, משפטים ושירים. GOD IT’S COLD IN HERE היה רשום שם. בייקרביץ' שבנתיים הרתיח מים הסביר: ”כתבתי את זה כשבחוץ מינוס עשרים מעלות, ובפנים, בתוך הבית, היה חם יותר בשתי מעלות..., התנור דולף". במקום אחר נכתבו המילים HEINZ BEANS FOREVER ׁ(שעועית היינץ לנצח) “זה כל מה שאני יודע להגיד בפולנית...” אמר בייקרביץ' והדליק עוד סיגריה. “שעועית....זה הדבר היחיד שלמדתי להגיד...פסולה (fasola). בכפרים הפולנים אי אפשר להיכנס לחנות ולבחור מה שרוצים כמו בסופרמרקט. אתה צריך לדעת מה אתה רוצה ולבקש אותו. זה כל מה שאני אוכל". “זה כל מה שאני אוכל" מלמלתי. 

התיישבנו במטבח שהיה למעשה כיור עם נזילה ומספר ארונות עץ ושולחן. על עדן החלון נחה פטריית יער ענקית. בצד היו מקובצות כוסות, זוג צלחות כמה מזלגות וסכינים. חתיכת נייר הודבקה על הקיר בנייר דבק, ודגל ארה"ב היה תלוי במאונך כדי לכסות פתח מעבר בקיר. מבעד לדגל עמדה מריצה מלאה בקופסאות היינץ כחלחלות משומשות, ולצידה ערימת קונוס של קופסאות חדשות. על ארון הלחם הופיעה רשימת נוכחות של חתולים + רשימה של חתולים שהתייאשו ועזבו או עזבו את העולם.

בשבועות הקרובים למדתי להכיר את מי שעתיד להיות אחד החברים הטובים ביותר שלי. חייתי חיים משמימים למדי, החזקתי דיאטת שעועית על טוסט (ובפעם בשבוע פסטה) ולבשתי בגדים שהדיפו ניחוח חגי תשרי משום שלא היו מים זורמים. בלילות התהפכתי מצד לצד על משכבי במחשבה על הסיכוי שאתפגר כתוצאה מהרעלת תחמוצת החמצן, ובבקרים זחלתי קפואה מהמיטה עם חתול על הראש למשמע ברכת בוקר עמומה שהדהדה דרך צינור חלול מהמטבח לחדר השינה: “בוקר טוב גפילטע, בוקר טוב גפילטע". בייקרביץ' כבר חימם שעועית, קלה לחם, התעסק עם הקומקום החשמלי ותלתל את כבל החשמל. באופן קבוע נהג לומר לעצמו: "מקום מסוכן – פולין... מקום מסוכן. אם התנור לא יהרוג אותך, השקעים החשמליים יהרגו אותך. יש להם מסורת בפולין לייצר שקעים חשמליים, כך כשמוציאים את התקע מהקיר, השקע יוצא מהקיר יחד איתו."

מה שהתחיל כפגישה עיוורת הפך למסע דרך וידוייו של בייקרביץ' פנימה אל תוך חייו שאיכשהו איבדו את הדרך. הוא היה אופנוען מרוצים לשעבר בעל קריירה מפוארת ואליפות ארצית, אבל איכשהו החליט לעזוב את חייו באנגליה למען חיי בדידות בחוות הרפאים הפולנית. “הגורל שלי היה להיות כוכב ואז למות", אמר לי לבסוף, “והגורל משום מה לא קרה..... עכשיו אין לי מושג מה לעשות עם החיים האלה". כל מה שקשר אותו אל חייו הקודמים הייתה בעצם ארוחת הבוקר האנגלית שלו, שעליה מעולם לא ויתר, גם כשחי חיים עשירים ותוססים.

אחרי שלושה שבועות עזבתי, ובמקומי הגיע אורח אחר. 

שעועית על טוסט

חומרים לשני סועדים:
ארבע פרוסות לחם לבן
פחית שימורים של שעועית היינץ
חמאה

אופן ההכנה:
מחממים את תוכן הפחית בסיר על אש קטנה
בינתיים קולים את פרוסות הלחם
מורחים בנדיבות חמאה על הפרוסות הקלויות, ויוצקים את השעועית החמימה מעל. 

*בהכנת המתכון עזר לי אנדי האנגלי והחבר המחופף שלו אנדי. מומלץ להגיש עם כוס תה בחלב.