במטבח של חוות הכלבים

ביום החתונה שלי לבשתי ג'ינס, ולמרות שאמא שלי הסתערה עליי עם איזו טוניקה, ולא הסכמתי, היא סלחה לי. הדודים סלחו לי על שלא הזמנתי ת'דודים, המוזמנים סלחו לי שהודעתי להם רק שבוע מראש, החברים סלחו לי שהמוסיקה הייתה מעוררת חרדה (למעשה רק תקליט אחד של קדם אירוויזיון 1984), סבתא שלי סלחה לי שקראתי לה מאחורי הגב "סבתא זומבי", אבל אף אחד מעולם לא סלח לי על עוגת החתונה, ובעיקר על כך שהיא הייתה מיועדת לאנשים ולכלבים כאחד.

באותם ימים היינו מושפעים מתקופה שקדמה ליום החתונה. כמה חודשים קודם לכן חזרנו מניו יורק אחרי שהות די ארוכה. בניו יורק עבדנו בפנסיון היוקרתי "חוות הכלבים". היה זה מעון יום + מכון יופי + מטבח/מאפייה. בעלת המקום, מינדי ווטרמלון, הפקידה בידינו כבר מההתחלה את ניהול המטבח ששכן בקומת המרתף, כך שהיינו מופקדים על ניהול ההזמנות, על הכנת ארוחת הצהריים, ועל ג'ק, בחור חסר ביטחון בגובה מטר ואסימון. מדי פעם , כשדבר מה היה מתפקשש, הוא היה צווח "פרה קדושה", ומינדי הייתה צווחת מלמעלה:"ישו הנוצרי, אין לי מושג למה אני מחזיקה אותו פה", אך מינדי ידעה היטב. היא החזיקה בו, משום שהיה אופה מצוין, ובעצם אחד המוכשרים ביותר בתחום העוגות המשותפות לכלבים ואנשים.

מינדי הסבירה לנו שהעוגות שנקראו באנגלית: Human-Edible Cakes For Dogs, הן עוגות העשויות מחומרים אנושיים, אך מותאמות למערכת חילוף החומרים של הכלבים. עוגת הגזר למשל, עשויה מקמח מלא, מחית תפוח עץ ודבש, וכמובן שאין בה כל סוכר טהור או כימיקלים. "זה הפך לטרנד היסטרי", אמרה מינדי, "כי העולם הופך בריא יותר, וגם כי בניו יורק יש המון אנשים בודדים, למי הם יחגגו יום הולדת?..., וחוץ מזה מה יותר נחמד מלחלוק עוגה עם החבר הפרוותי שלך? תחשבי על הקונספט". או יותר מזה, חשבתי לעצמי, כמה זה נחמד שבבואתו של החבר, בין אם הוא אנרגטי וצעיר או מדובלל ותלוש, מתנוססת על העוגה? וג'ק ידע לעשות את זה..., זה היה נפלא.

איכשהו נכנסתי חזק לקטע ומכרתי עשרות עוגות מסוג זה. באחד הימים אפילו הוזמנו להשתתף במסיבת יום ההולדת של הולי הגולדן רטריבר, ואחרי ששרנו בשיממון, הקפצו את הולי על כיסא (וג'ק הודיע לי שהוא עומד לסיים את חייו), חלקנו עוגה עם האורחים הנכבדים - פרד ואלביס ההש פאפים.

אפרופו, להולי הגולדן רטריבר הייתה נטייה להתקרב אליך מהצד מבלי שתרגיש ולבהות בך ממרחק אפס. לג'ק הייתה נטייה לחפש מטמוני אף כשהיה בטוח שאף אחד אינו צופה בו. כששתי הנטיות התנגשו, וג'ק היה קולט מזווית העין את האף הארוך של הולי בוהה באפו, הוא נהג לצווח בבהלה: "פרה קדושה"(holly cow), והצוות המזועזע היה רוטן:"ישו הנוצרי" (Jesus Christ), וכך זה היה. 

כשחזרנו לארץ, אמרנו אם כבר אז כבר, ופתחנו פנסיון ביתי לכלבים מפונקים ותאוותנים. כמובן שגם ניהלתי יומן כושל, ואיכשהו יצא שביום החתונה שלנו נגררו איתנו שלושה, אם לא ארבעה כלבים מחיפה לחצר האחורית של ההורים. אני לא יודעת של מי היה הרעיון הגאוני, אך החלטנו לא לצער את הכלבים האהובים ולשתף אותם בשמחתנו הגדולה, מה גם שהבטחנו יחס הוגן ומפנק לבעלים. התקשרנו ל"חוות הכלבים" וג'ק, לאחר המרצות ודירבונים (שכללו גם הבטחה לטיול גמלים), הכתיב לנו את מה שהוא כינה “מתכון המתכונים”. במשך ימים עמלנו על עוגה עם כמה מפלסים. קישטנו אותה בצבאים מנוקדים, סוכריות וגורילה.

זה בהחלט לא היה אמור לקרות, אבל אחרי שהעוגה כבר חולקה יואל איצ'ימן * (שהיה מן חבר משותף) סיפר לאורחים בעודם לועסים, שזאת בעצם עוגת כלבים אכילה. הוא נופף בידיו וסיפר זאת בגאווה אדירה. הפיות נעצרו, ואי אפשר היה שלא להרגיש מבוכה.

משי, הלברדור קו נטוי הש פאפי, חיסלה את העוגה ואת המפית ממש מול עיניה אחוזות הפלצות של סבתא זומבי. הבולדוג הצרפתי, שנקרא לגאוות בעליו על שם הכהן הרומאי מקסימוס (ושבסתר קראנו לו מקסימום, או מינימום) טחן גם הוא ללא היכר, וכך גם רוברט השוקי. האורחים היו המומים. הם לא האמינו שהם אכלו טריט ענק בעל מרכיבים אנושיים. "אבל, אבל, אבל", אמרתי, אבל כולם אמרו "בלי אבל". מילא המבוגרים, אך גם חברינו הפלצנים היו די ממורמרים. חשבתי לעצמי, שיכול להיות שהקדמנו את זמננו, או שמא מה שטוב לאמריקאים לא תמיד טוב לישראלים.

* יואל איצ'ימן פתח וסגר בשנות התשעים המאוחרות מסעדה יפנית מזוויעה בשם "איצ'ימן" ומאז שמו היה יואל איצ'ימן. איצ'ימן הוא שטר כסף יפני, ערכו כמאה דולר.

 

ולהלן המתכון:

חומרים:
2 בננות בשלות (מאוד)
1 גזר מגורד
1 ביצה
¼ כוס דבש
3 כוסות מים
4 כוסות קמח מלא
2 כפיות קינמון תחון
1 כפית פלפל אנגלי
1 כפית גינג'ר תחון
1 כפית אבקת אפיה
150 גרם גבינת שמנת (לא חובה, לשיקולכם)

אופן ההכנה:
לחמם את התנור מראש ל-175 מעלות.
למעוך את הבננות בקערה עמוקה ולהוסיף את הגזר המגורד, את הביצה והדבש. להוסיף את המים ולערבב.
בקערה אחרת לבחוש את הקמח יחד עם הקינמון, הפלפל האנגלי, הגינג'ר ואבקת האפייה.
לערבב את שתי התערובות.
למלא תבנית אפיה משומנת בערך עד ¾ מהגובה שלה.
לאפות עד השחמה (בערך 45 דקות)
להוציא את העוגה מהתנור ולהניח לה להתקרר מעט.
אפשר גם לפזר על העוגה עוד גזר מגורד אם נשאר ולצפות אותה בגבינת שמנת.